Penhaligon's Babylon Eau de Parfum

"בבילון" ניתן לתאר כ"תבלינים, אחריו עוד תבלינים, ואז קצת יותר תבלינים." יש בו דמיון ל"קהיר", ללא הוורד. למרות חוסר הנטייה שלי לבשמים מזרחיים, ישנו שיק מסוים בהרכב המונוכרומטי הזה. פנהליגון הצליחו ליצור ניחוח משום דבר פרט לתבלינים ועץ שלא נתפס כזול או דביל.

הזעפרן מנגן את אותו הכינור החד, המלוח-חמוץ, מוציא מהגוז זרם הלא מתוק, יבש, וקצת דוקרני; קפסולות כוסברה ירוקות מוסיפות קול שלישי להרמוניה. יחד, הם מעט מזכירים את ניחוחו של קפה פחמים ממזרח התיכון - ללא הקפה: במקום זאת, מה שאמור לשמש רק כתוספת טעם וארומה זוכה למקום המרכזי.

ה"גוף" השרפי-עצי של הבושם נראה מורכב מאלף גוונים, שיחד יוצרים צבע מורכב ומעורב: יש בו תחושה של קינמון, לצד ציפורן, צל של לבונה, אבקת פצ'ולי... אולי אפילו העוד, המודחק לתחתית השידה כדי שלא יעקף את החזית. לקראת הסוף, "בבילון" הופך באופן בלתי צפוי למתוק יותר ואפילו כהה יותר - בבירור, העוד הצליח לברוח מהארון ו, לוקח עמו וניל שכמעט זהה לזה של קהיר, ביצע כמה סיבובים של ואלס דרך החדר התצוגה.